מגניב.קום

הילדים בבוקר עייף, הג׳ינג׳י לא ישן טוב בלילה (איפה נישן מחר, האם לקחת רכב, ענייני משפחה..). אני ערה מ-7 אחרי 5 שעות שינה אבל לא מרגישה עייפות. התאמנתי קצת, הסתפרתי קצת. במחשבות המון.  איך ומה יהיה היום? וואלה לא יודעת.  לא באמת קמנו מוקדם והילדים עם פציעות קלות, אז מסתמן שגם היום נעשה בראנץ׳ איטי על החוף ובריכה וזמן ילדים, שזה תמיד כיף ויאללה שובי שובי לים.  כשנחזור אתחיל תשתית לאריזות למעבר למלון הבא שלנו בקראבי לשלושה לילות נוספים, ובשאיפה גם נייט מרקט. ואם אצליח להנדס את החברים הצעירים, נגניב היום או מחר בצהריים גם פעם אחרונה במסעדה ההודית האהובה שממולנו. 

"מחר קמים מוקדם!". טוב נו... מחר קמים כרגיל ויוצאים בשעות הכי חמות חחח. נישנשנו משהו מהיר ולקחנו טוקטוק פיצפון שהגניב את ילדים, והגענו אל המזח. שם העמיסו אותנו עם עוד משפחה ישראלית (שכחתי לציין שכיאה לעונת החגים, הערב ראש השנה, החל מהביקור אמש בשוק אנחנו מוקפים בעברית מכל עבר, גם במלון שיחסית לא מדובר בקבוצות הישראליות). ונסענו - כל הדרך הקצרה בחזרה אל מטר וחצי מהמלון שלנו... פרט חשוב להמשך.  הסירה הקטנה המתינה לנו, והדרך אל ריילי מדהימה. סלעים עצומים מבצבצים להם מהמים, והג׳ינג׳י הכתיר את המקום כפארק היורה. לוק פרהיסטורי שכזה. אנשי הים מטפסים להם על הסירה יחפים עם כפות רגליים ענקיות וחזקות, עם מספיק סבלנות לתיירים הרכים שיעלו וירדו מהלונגטייל שלהם.  ואיזה חוף!  ואיזה מים נעימים וטובים.  הפירות מהשוק פתחו את הביקור בכיף, על אף שהוא לווה בחלקו הגדול על ידי שריטה מעצבנת ביותר בכף רגלו של התייר הצעיר. כל יום והרגל הכואבת שלו.  כשיצאנו מהמים, ראינו חורים קטנטנים ומסביבם כמו ציור חול מרהיב - החול הרטוב שהעיפו החוצה מהמחילה הקטנה שלה...

רק בתאילנד - אחרי לילה של גשם סוער, השמש מחייכת ליום חדש ויפה. יצאנו מהמלון להליכה קצרה אל הטיילת ואל הים הכחול שהופיע לו פתאום במלוא הדרו. מלא חנויות ומסעדות ושייקים קרצנו לנו מכל עבר, אבל אנחנו היינו נחושים להגיע אל החוף של או נאנג. ואיזה חוף! סלעי ענק אדירים מבצבצים מהמים, מים רגועים ונעימים, וגם מסעדה כייפית. על השולחן, כיאה למקום: קוקוס טרי, שייק אבטיח, מנגו לאסי ומילקשייק בננה. בעודי חופרת בקוקוס, נהניתי ממש מאורז קארי ירוק וחריף וטעים, לא לפני ששיעשעתי את המלצר שהתלהב מהתאי השבורה שלי במאמציי להסביר שבלי עוף ובלי פורק ובלי דג ובלי ובלי ובלי. פירגן עם טופו ונוט טו ספייסי.  בדרך הארוכה חזרה הצטיידנו בכיסוי מים לטלפונים ובכפכפים חדשים, רכישות מוצלחות שהוכיחו עצמן בהמשך.  התייר הצעיר החליט לתפוס שלווה בחדר, ואנחנו נהנינו עוד קצת במים, באחת מבריכות המלון. תנו לה מקווה מים, והיא תהיה השמחה בפרינצ׳יפסות.  בערב יצאנו אל שוק הלילה Landmark, איזה חוויה! מעבר להררי הדוכנים מלאי המאכלים והמשקאות והקינוחים, חיכו לנו מופע אש מטורף של 7 פירומנים גאונים, זמ...

יום שדה תעופה שכזה, התחיל מוקדם עם סוף מטח הגשם, אריזות בקלילות, והג׳ינג׳י הגיבור הביא מאפי 7/11 לשמחת הילדים והצרבת לאמאשלהם.  בדרכנו אל חופי קראבי, שמתגלה כבר עכשיו כיקרה למדי ובמיוחד ביחס לצפון הצנוע.  תכניות ליומיים הראשונים בקראבי: לא לזוז מהמלון ומהבריכה, לקנות תפוח בדבש ואולי לפגוש ישראלים בהרכב משפחתי דומה.  הגענו למלון והתחיל לרדת גשם, פרקתי את הכללל ואני מרוצה מעצמי ביותר, ובדיוק ממול, פרינצ׳יפסה ספרה 15 צעדים, טרפנו אוכל הודי מדהים, במסעדה צמחונית שזה גן עדן ויכולתי לאכול את כל המנות שם ולאכול ולאכול (: גם ריחמו עלינו עם החריף... נהנינו כולנו מאוד.  נלך לישון, ומחר יום חדש במקום חדש.

התחלנו את היום ב-12:00 בעצלתיים, אחרי לילה של גשם כאן. ארוחת בוקר קרוב למלון, 500 בהאט לכולנו ביחד (במקום כפול הסכום במלון), כולל קפה קר טעים ממש ובאן סגול עם ממרח מצמח הגינקו - טעים! הנחנו ת׳ילדים שרצו לנוח ולהרים את הרגליים הכואבות במלון, ויצאנו שנינו לגיחה קטנה. מונית bolt קצרה אל Wat Huay Pla Kang לא בודהה אלא אלת הרחמים הסינית, מקום יפה ורגוע עם מוזיקה סינית מצחיקה. עלינו פנימה, יש מעלית שמביאה לקומה 26, 90 מטר גובה, לתצפית יפה על האזור. צ׳יאנג ראי יפה יותר באור יום, זה מה שבטוח. להתקררות נהניתי מארטיק lod chong שהיה הדבר הכי מוזר במקפיא הגלידות והייתי חייבת לטעום כמובן. מתברר שזה קינוח פופולרי באזורנו, חלב קוקוס עם קנה סוכר, ואטריות! ירוקות! גם בתוך הארטיק, שעשויות מעמילן טפיוקה צבוע בירוק. רוצים ביס? כשחזרנו, פרינצ׳י והג׳ינג׳י עשו גיחה לבריכה להתרעננות, ובערב הלכנו כולנו אל שוק הלילה החמוד. נהג המונית שהיה גאה באנגלית (המצוינת) שלו נתן המלצה ללכת אל הפוד קורט. בחרנו כל אחד מנה, אני התלהבתי מאורז אננס בתוך אננס, והג׳ינג׳י הצטייד בהוט פוט, וישבנ...

אחרי שהתרעננו עם שייק קר, תפסנו מונית מהמקדש הלבן אל המקדש הכחול... Wat Rong Suea Ten, "הבית של הנמר הרוקד". סיפור מעניין מאחוריו - היה מקדש נטוש שעלות התחזוקה שלו היתה כבדה לקהילה הענייה מאוד פה, נזיר אחד החליט לתת תרומה גדולה והקהילה כולה התגייסה לעניין, שיפצה את המקום, והביאה אמן שיעצב. שהוא למעשה התלמיד של האמן שהקים את המקדש הלבן. איכשהו, המקדש הזה נעים בהרבה ומרשים בהרבה בתחושה שלו. הוא פתוח לקהל הרחב, לא קפוץ ולא צפוף. אולי גם כי מזג האוויר מרחם עלינו עכשיו יותר.  אנחנו מסתובבים לנו ומצטלמים וצוחקים, הנה זולטאר הבת (בובת אישה בגודל אמיתי זזה ומדברת בקטע קריפי), כדור בדולח, יצורי ים משונים למראה. נחמד לנו.  יושבים רגע לנוח, ופתאום נזיר מבוגר מגיע - שולף את המצלמה שלו ומבקש להצטלם איתנו. מצלם כמה תמונות אפילו. אחרי זה הוא מחייך, שואל מאיפה אנחנו הוווו יסלאל! ונותן לשני הבנים קמע קטן במתנה.  אחרי סיבוב נוסף ומשקאות תה צמחים קרים מוזרים אך...

בדרך אל צ׳יאנג ראי, הפיתולים והירוק הופכים מהר לעיר ענייה למראה. בהחלט קונטרסט למקדש הבוהק שנפגוש בקרוב.  במלון הקטן התקבלנו בחיוכים אינספור, ולמזלנו קלטתי ברגע האחרון ביקורת עליו שבחפירות האינסופיות (והשימושיות), האוסטרלי החביב נתן טיפ זהב: מעבר לכביש יש ספא מסאז׳ים, ושם ידידיי - יש אחלה שירות כביסה. הופ 200 קילו כביסה חזרה נקייה, מבושמת ומקופלת. השמחה גדולה. סיימנו ת׳יום בצחוקים במסעדה שליד המלון, שבה כולם כולל הטבחים התעטשנו ממשהו חריף לאללה שמישהו אכל, וגם את הבוקר שלמחרת פתחנו במסעדה הזו, עם דומינו וחביתה שמתחתיה הר של אורז וגם פיצה טעימה שהאיש מכין במקום.  ואז החזרנו את הרכב, ויצאנו לדרך אל עבר המקדש הלבן Wat Rong Khun, מקום שיצר אמן מקומי חובב נצנצים ובודהיזם וביזאר. המקדש הזה, שהיה אחד הדברים שהתרגשנו לקראתו, היה ללא ספק מרשים ומושקע, ובהחלט צולמו בו גם צולמו אינספור תמונות, ועדיין הר מיי סאלונג בעיניי לוקח אותו בלי מצמוץ ובלי שום פאסון.  היה חם לתפארת ויפה לתפארת. ...

הדרך היום היתה יפה וירוקה בטירוף לא משנה לאן הבטנו. הגיבור האלוף הכתום שהתעקש שנלך על זה, נהג את כל פיתולי ההר במשך כמה שעות, אל גובה של 1,367 מטר ליתר דיוק.  חלפנו בין כפר מקומי של שבט ה- Akha, שהיו חמודים והצצנו להם טיפה אל תוך הכפר והחצרות (אבל מי שבונה על מרכז המבקרים של השבט, שישכח מזה. התדפקתי על דלת מלאת קורי עכביש בתקוות שווא, והחברה בדוכן המיצים שליד הסבירה שהם סגורים מאז הקורונה, אבל אפשר להציץ אינסייד כי חלק מהאנשים לא בבית...), לבין מקדש האפר Chedi על גבי ההר המרהיב של Mae Salong. ואז הגענו מעלה מעלה - בדרך מרהיבה של מטעי תה תאילנדי טעים (תגידו את זה מהר). עצרנו תחילה בבית תה קפה עם נוף מטורף, וקיבלנו לטעום גם תה "דם דרקון". אי אפשר לתפוס את כל הפנורמה המשוגעת הזאת במצלמה. או בעין אפילו. שדות התה כמו שמלת מלמלה ירוקה ויפה, נותנים פייט לשדות האורז היפים שלי.  המשכנו והמשכנו עוד מעלה, למסעדה עצומה עם נוף משוגע לא פחות. היינו הסועדים היחידים, ונהנינו מאוכל חריף למדי. חתול שזכה לשם המפוקפק "שניצל טופו" זכה גם לארוחת טופו חריף שאכל כאילו אין מחר.  הדרך אל צ׳י...

איזה נוף מדהים. מדהים.  שדות תה ירוקים ושמיים כחולים, מקדש תרנגולים, ואנחנו בעננים תרתי משמע.  מי שעולים לצפון תאילנד, ומסתדרים עם הנהיגה בצד הלא נכון כמו האלוף הגיבור הפרטי שלי - קחו נשימה ארוכה וצאו למסע בין תא טון אל דוי מיי סאלונג. פשוט אחת הדרכים המרהיבות ואני לא נוטה להשתמש במילה הזו הרבה. או בכלל.