מגניב.קום

הקשבנו להמלצות והלכנו אל הטים לאב פלאנטס שבטוקיו, העדפנו על פני הבורדרלס שנשמע קצת מבוגר מדי עבור הילדים. וגם סיקרן העניין של החוויה החושית יותר בפלאנטס. אני מנחשת שהבילוי ביחד עם הילדים השפיע על החוויה כי ראינו דברים מנקודת המבט שלהם ואולי בוגרים ללא ילדים באמת יעדיפו את הבורדרלס. כיאה ליפן, הכל מסודר ומוסדר מאוד, ומותר ממש להתלהב אבל רק במקומות המוגדרים לכך, ובצורה מאורגנת. זה אחד מהם.  התחלנו בעדינות לכבוד אהובה קטנה אחת שעדיין עם כאבים שהולכים ובאים (לא לדאוג) ונכנסנו אל הגן, שבו טריליוני סחלבים גדלים כשהם עולים ויורדים עם בוכנה כלשהי. מוקפים בסחלבים ובמראות, והאסוציאציה שלי היא כניסתו של אודיסאוס (או פרסי ג׳קסון אם אתם טינאייג׳רז וזה עולם הדימויים שלכם) אל ארץ אוכלי הלוטוס, שם מתמסטלים בכיף מהפרחים. אז כזה, בסחלבים ביפן. כמה רגעים אחרי שהתהפנטנו קצת מהביזאר היפני הזה, נכנסה איזה חדווה אחת (שם גנרי שהמצאנו לה), שצעקה בעברית ממרחקים לחדווה השנייה שבאה איתה, "מה, זה לא אמיתי??". תודה לכן, חדוות. ממשיכים לעבר מיצג המים. קראנו מזמן וזכרנו שצריך להיות מסוגלים להיכנ...

אז היום ביקרנו במסעדה די מיוחדת... רובוט קפה! ותודה לעינת ולרועי על ההמלצה 😎 Dawn café. המלצרים הם רובוטים, אבל אנושיים למדי - כי הם מופעלים מרחוק על ידי אנשים שמרותקים לבית מסיבות שונות, ושמחים על כל הזדמנות לפטפט עם אנשים, באנגלית ובכלל. מיזם מהמם, ואנחנו בילינו בשיחות וגם התאמנו על הדרך על היפנית שלנו. על הדרך גם פיצה וכריך אבוקדו פסטו שרימפס שהג׳ינג׳י אכל בהנאה ומודה שקצת קרץ לי אבל תשכח מזה, והמון התלהבות וצחוקים. פה כבר חוגגים האלווין אז בכלל האווירה מיוחדת ושמחה. חמושים במעילי יוניקלו, אבל עם חולצה קצרה מתחת, פגשנו קצת רוח וגשם קל, וטיילנו ברחובות אקיהברה. היפנים משוגעים, זה הקונצנזוס. קארטינג ברחובות טוקיו בתחפושות וואנזי, מכונות משחק, אנימה מצויר וגם אנושי. הכל מהכל.  חנות שלמה של כאלה בין ביקור סבן אילבן למשנהו, מחליטים לשבת באחת המסעדות. משהו מקומי וחם, ובלי הרבה תור...  תור סטנדרטי מחוץ למסעדה רנדומלית, להמחשה הגרלנו מקום מגניב ומוזר כזה, שבו נכנסים, מחשבים מראש! את הסכ...

הו הרגליים... ועדיין טוקיו בלילות מחכה לנו. יוצאים לדייט זוגי מוקדם בתקווה שהילדים יירדמו מוקדם. בדיעבד, הם נשארו ערים עד חצות ושיחקו אמת או חובה מצחיקים ביותר כי לא הצליחו להירדם.  יאללה, שינג׳וקו. תיכננו ללכת בכיוון מסוים, לרחוב תיירותי בשם Omoide Yokocho Memory Lane 新宿西口 思い出横丁 שאזכור בכל זאת אולי ללכת, אבל רוח הנעורים באוויר כבר מהמטרו הובילה אותנו בעקבות נהרות היפנים והיפניות הצעירים אל חלקים אחרים של העיר הזוהרת הזאת. הכל צבעוני ומהבהב כמובטח.  באיזשהו שלב הרעב והסקרנות הכריעו והחלטנו לשבת באחת המסעדות המבטיחות באזור, קטנה ויפה. תור קצר של שלושה זוגות לפנינו, בקטנה. אחרי יותר מחצי שעה! זכינו לחכות על כיסא בפנים... ואחרי מו"מ קצר עם המלצר, שהיה לו קשה להבין את הקונספט של היותי צמחונית מעצבנת ולמה אני לא מזמינה בשר, סוף סוף התיישבנו. שיר של bts ברקע, הפופ הקוריאני שבו פרינצ׳יפסה מאוהבת מעל הראש ואל תנסי להתכחש בכלל, שמחה גדולה.  אז הקונספט הוא שלא קלטנו שזאת בעצם מסעדת Yakiniku שבה אנחנו עושים מנגל. הארובה המעשנת בחוץ איכשהו חמקה מאי...

היום התפצלנו, אהובתי הקטנה צריכה עוד מנוחה, ונשארה ביחד עם אביה החמוד בדירה. התייר הצעיר ואני נסענו אל מקדש Sensō-ji שברובע אסאקוסה המסורתי, המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בטוקיו ואחד מהסמלים הבולטים של העיר.  בדרך נהנינו מהליכה ארוכה דרך פארק Ueno ומפסלים של רודן, התייר הצעיר התרשם במיוחד משער הגיהנום שלו. וכשהגענו אל אסקוסה - זכינו לתהלוכה חגיגית במיוחד. האגדה מספרת, וגם הג׳יפיטי כי סליחה אנחנו עייפים כעת אז הנה תקציר וגם תמונות שאני מבטיחה באיזשהו שלב להפוך, שבשנת 628 לספירה העלו שני דייגים ברשתם פסל קטן של האלה קאנון, אלת הרחמים הבודהיסטית. כשהם ניסו להשיב את הפסל לנהר, הוא חזר אליהם שוב ושוב — עד שהבינו כי מדובר באות שמימי. בעל האדמות המקומי הקים לכבודה מקדש קטן, וכך נולד סנסו-ג’י. במהלך הדורות גדל המקום למרכז דתי חשוב, בעיקר בתקופת השוגונות של טוקוגאווה (המאה ה-17–19), אז הפך לאתר עלייה לרגל פופולרי. במהלך מלחמת העולם השנייה, הפצצות כבדות החריבו את רוב המבנים, אך הם נבנו מחדש בשנות ה-50 — כסמל לתקווה ולתחייה של טוקיו שלאחר המלחמה. ...

אחרי טיסה ארוכה מתאילנד, ונסיעה עם נהג מונית הכי אלגנטי ואדיב שאי פעם פגשנו, הגענו לדירה בשלוש לפנות בוקר, יפה וחמודה ומרווחת! במיוחד בסטנדרטים יפניים. אחרי שהפחידו אותנו על גודל חדרי המלון פה, בקטע שאין מקום לפתוח ת׳מזוודה, בחרנו בדירת בינבי, בחירה טובה! חיכתה לנו חבילה מלאה בהפתעות קטנות ושימושיות, ואפילו קישוטים לחדר. וגם אסלה מחוממת :) כמה שעות שינה טובות ובקענו החוצה אל טוקיו. מיקום הדירה התברר כאקסטרה מוצלח לא רק על המפה, ממש כמה צעדים מתחנת הרכבת JR, Yamanote Line המעגלי. אחרי ביקור חובה וארוחה טעימה וזולה בקטע מוזר בסבן אילבן, ובקטע מוזר כי כולם שם יושבים בדד לבד ואוכלים בשקט, הצטיידנו חיש קל בכרטיס Suica, ויצאנו לדרך.  טיול ברחובות טוקיו, והגענו אל הארמון המלכותי לסיבוב בגן החיצוני, שמש חזקה ונעימה. אפילו הרצפות פה יפות, והכל כל כך נקי.  ואז ביקור ארוך ומייגע, אך הכרחי אחרי חודש וחצי של בגד ים וכפכפים, ביוניקלו... רכשנו מעילים ועוד, סעודה קטנה נוספת, ועילפון מההליכה.  טוקיו יפה אפילו יותר כשהערב יורד ...