מגניב.קום

אחרי שהתרעננו עם שייק קר, תפסנו מונית מהמקדש הלבן אל המקדש הכחול... Wat Rong Suea Ten, "הבית של הנמר הרוקד". סיפור מעניין מאחוריו - היה מקדש נטוש שעלות התחזוקה שלו היתה כבדה לקהילה הענייה מאוד פה, נזיר אחד החליט לתת תרומה גדולה והקהילה כולה התגייסה לעניין, שיפצה את המקום, והביאה אמן שיעצב. שהוא למעשה התלמיד של האמן שהקים את המקדש הלבן. איכשהו, המקדש הזה נעים בהרבה ומרשים בהרבה בתחושה שלו. הוא פתוח לקהל הרחב, לא קפוץ ולא צפוף. אולי גם כי מזג האוויר מרחם עלינו עכשיו יותר.  אנחנו מסתובבים לנו ומצטלמים וצוחקים, הנה זולטאר הבת (בובת אישה בגודל אמיתי זזה ומדברת בקטע קריפי), כדור בדולח, יצורי ים משונים למראה. נחמד לנו.  יושבים רגע לנוח, ופתאום נזיר מבוגר מגיע - שולף את המצלמה שלו ומבקש להצטלם איתנו. מצלם כמה תמונות אפילו. אחרי זה הוא מחייך, שואל מאיפה אנחנו הוווו יסלאל! ונותן לשני הבנים קמע קטן במתנה.  אחרי סיבוב נוסף ומשקאות תה צמחים קרים מוזרים אך...

בדרך אל צ׳יאנג ראי, הפיתולים והירוק הופכים מהר לעיר ענייה למראה. בהחלט קונטרסט למקדש הבוהק שנפגוש בקרוב.  במלון הקטן התקבלנו בחיוכים אינספור, ולמזלנו קלטתי ברגע האחרון ביקורת עליו שבחפירות האינסופיות (והשימושיות), האוסטרלי החביב נתן טיפ זהב: מעבר לכביש יש ספא מסאז׳ים, ושם ידידיי - יש אחלה שירות כביסה. הופ 200 קילו כביסה חזרה נקייה, מבושמת ומקופלת. השמחה גדולה. סיימנו ת׳יום בצחוקים במסעדה שליד המלון, שבה כולם כולל הטבחים התעטשנו ממשהו חריף לאללה שמישהו אכל, וגם את הבוקר שלמחרת פתחנו במסעדה הזו, עם דומינו וחביתה שמתחתיה הר של אורז וגם פיצה טעימה שהאיש מכין במקום.  ואז החזרנו את הרכב, ויצאנו לדרך אל עבר המקדש הלבן Wat Rong Khun, מקום שיצר אמן מקומי חובב נצנצים ובודהיזם וביזאר. המקדש הזה, שהיה אחד הדברים שהתרגשנו לקראתו, היה ללא ספק מרשים ומושקע, ובהחלט צולמו בו גם צולמו אינספור תמונות, ועדיין הר מיי סאלונג בעיניי לוקח אותו בלי מצמוץ ובלי שום פאסון.  היה חם לתפארת ויפה לתפארת. ...