צ׳יאנג ראי / Wat Arun

בדרך אל צ׳יאנג ראי, הפיתולים והירוק הופכים מהר לעיר ענייה למראה. בהחלט קונטרסט למקדש הבוהק שנפגוש בקרוב. 

במלון הקטן התקבלנו בחיוכים אינספור, ולמזלנו קלטתי ברגע האחרון ביקורת עליו שבחפירות האינסופיות (והשימושיות), האוסטרלי החביב נתן טיפ זהב: מעבר לכביש יש ספא מסאז׳ים, ושם ידידיי - יש אחלה שירות כביסה. הופ 200 קילו כביסה חזרה נקייה, מבושמת ומקופלת. השמחה גדולה.

סיימנו ת׳יום בצחוקים במסעדה שליד המלון, שבה כולם כולל הטבחים התעטשנו ממשהו חריף לאללה שמישהו אכל, וגם את הבוקר שלמחרת פתחנו במסעדה הזו, עם דומינו וחביתה שמתחתיה הר של אורז וגם פיצה טעימה שהאיש מכין במקום. 

ואז החזרנו את הרכב, ויצאנו לדרך אל עבר המקדש הלבן Wat Rong Khun, מקום שיצר אמן מקומי חובב נצנצים ובודהיזם וביזאר.

המקדש הזה, שהיה אחד הדברים שהתרגשנו לקראתו, היה ללא ספק מרשים ומושקע, ובהחלט צולמו בו גם צולמו אינספור תמונות, ועדיין הר מיי סאלונג בעיניי לוקח אותו בלי מצמוץ ובלי שום פאסון. 

היה חם לתפארת ויפה לתפארת.

אהובתי היפהפייה. ואם תסתכלו מאחור וממש תגדילו תראו שהעמוד המעניין הזה מורכב ממלא דיסקיות מכסף שעליהן המבקרים כותבים משאלה או ברכה או מהשבאלהם.

כאן אפשר לזרוק באט או שקל למזל. זרקנו את שניהם. 

והיה גם זה...

וגם זה...