צ׳יאנג ראי / המקדש הכחול וסלפי עם נזיר

אחרי שהתרעננו עם שייק קר, תפסנו מונית מהמקדש הלבן אל המקדש הכחול... Wat Rong Suea Ten, "הבית של הנמר הרוקד". סיפור מעניין מאחוריו - היה מקדש נטוש שעלות התחזוקה שלו היתה כבדה לקהילה הענייה מאוד פה, נזיר אחד החליט לתת תרומה גדולה והקהילה כולה התגייסה לעניין, שיפצה את המקום, והביאה אמן שיעצב. שהוא למעשה התלמיד של האמן שהקים את המקדש הלבן.

איכשהו, המקדש הזה נעים בהרבה ומרשים בהרבה בתחושה שלו. הוא פתוח לקהל הרחב, לא קפוץ ולא צפוף. אולי גם כי מזג האוויר מרחם עלינו עכשיו יותר. 

אנחנו מסתובבים לנו ומצטלמים וצוחקים, הנה זולטאר הבת (בובת אישה בגודל אמיתי זזה ומדברת בקטע קריפי), כדור בדולח, יצורי ים משונים למראה. נחמד לנו. 

יושבים רגע לנוח, ופתאום נזיר מבוגר מגיע - שולף את המצלמה שלו ומבקש להצטלם איתנו. מצלם כמה תמונות אפילו. אחרי זה הוא מחייך, שואל מאיפה אנחנו הוווו יסלאל! ונותן לשני הבנים קמע קטן במתנה. 

אחרי סיבוב נוסף ומשקאות תה צמחים קרים מוזרים אך כנראה מיטיבים מאוד, אנחנו נוסעים בחזרה אל המלון במונית בולט קרירה ונהנים מהבריכה. 

בלילה, מזועזעים מהרחובות מוכי הג'וקים, בקונטרסט משוגע לעושר והיופי של המקדשים, אנחנו מוצאים את עצמנו בבילוי לילה בפאב קטן של אופנוענים ורוקנרול, בעיר מוזרה ואבודה הזו, שנמצאת אי שם ליד הטבע הכי יפה בעולם לגעתון של נהריה.

ובל נשכח, הכוכב הבלתי מעורער של צ׳יאנג ראי, כיכר השעון... מגדל קטן ולא מרשים שמהבהב באורות צבעוניים בכל שעה עגולה. ממש אבל ממש לא מה שמהללים באתרי טיולים למיניהם. כן היה מצחיק.

תמונת בונוס, למי שהגיע עד לכאן: זולטאר הבת