טסים בחלל אל בנגקוק
שדה התעופה של אדיס אבבה היה קצת כמו לנחות באיזה תחנת חלל מסרטי Star Wars, מלא דמויות צבעוניות מרחבי העולם, ריחות ובגדים ובליל שפות מרתק.
חברת התעופה עצמה היתה דווקא די סבבה, האוכל היה טעים מאוד וטעמנו התייר הצעיר ואני מסקרנות את נפלאות המזרח אפילו שעלינו לטיסות כבר די שבעים. פרינצ׳יפסה ישנה כמעט כל הטיסה הארוכה לאורך ולרוחב, הג׳ינג׳י לא יודה בזה אבל גם נימנם לו חלק מהזמן, ואני נמסתי מאהבה (ומעייפות) בין שני התיירים הצעירים והחזקתי להם את הראש העייף או את הרגל או את היד, תלוי בתנוחה באותו רגע.
הטיסה עד לאתיופיה היתה נחמדה ביותר, ההמשך כבר היה ניג׳וס בלתי נגמר אך צפוי, וזהו.
בוודאות נחתנו כולנו עייפים ומסובבים מהטיסה הארוכה, ונחנו במונית בדרך אל המלון בבנגקוק שעל גדת הנהר.
כשהגענו ירד קצת גשם קליל ביותר, והמלון נראה חמוד ומבטיח.
רעבים ועייפים בשעת אחר צהריים מאוחרת, הגענו למקום הכי קטן אבל גם הכי מלא במקומיים, כשעל השולחן כל מיני תבלינים וצנצנות ושיקויים לא מזוהים. הפרינצ׳יפסה הצעירה, שטענה ובצדק שהאורז שקיבלה חסר טעם, היתה בטוחה שאחד מהבקבוקים הוא שמן זית. עוד נחזור לאיטליה, מי אמורה.
הצטיידות בענייני 7/11 הנחשק חח.... ולילה טוב!
Comments
Post a Comment