בנגקוק, קפיברות! ודוריאן
1 בספטמבר שמח לתלמידי האוניברסיטה של החיים.
מהקפיברה המשכנו כתיירים טובים לקניון, mbk למרות הרתיעה... בעיקר כי חיפשתי שעון דיגיטלי, להיות מבסוטה מספירת הצעדים, שאכן היתה מרשימה ביותר כבר ביום למחרת. הרבה עברית היתה שם בקניון, גם מהמוכרים שזיהו אותנו ממרחקים גם כשלא דיברנו בכלל.
בבוקר השני כבר היה התייר הצעיר נינוח ומורגל לסביבה, טעם גם ארטיק דוריאן בנפש חפצה. לאחותו היה בעיקר חם.
אחרי ההלם הראשוני מיום מזיע במיוחד בבנגקוק, לקחנו את עצמנו במונית ממוזגת שפילסה את דרכנו בינות לסמטאות הצפופות אל קפה קפיברה שתיכננו ביחד עם הילדים הרבה זמן מראש. בשטח היו אלה המירקט הקטנים והשובבים שגנבו את ההצגה. יכולנו להישאר שם שעות!
הקפיברות היו חמודות ותמימות (עם פרווה קשיחה במיוחד בצורה קצת מפתיעה), בעוד שהמירקט המתוקים התרוצצו סביבן וסביבנו והתיישבו עלינו בחמידות רבה, וגם ניסו לסחוב לקפיברות את האבטיחים. עוד משהו שנתנו לנו להאכיל את המירקט - תולעים יבשות.
עלה הון יחסית לתאילנד, אבל בהחלט חוויה כיפית מאוד וטעימה עם שייק או שניים להתקררות, והקוקוס הטרי הראשון במסע, חשוב.
בקניון הילדים נהנו מפופ אפ נחמד ופוטוגני של דימון סלייר שהם אוהבים, ומאוכל חריף בכיף (ופחות, אבל יתרגלו) וגם הבננה רוטי הראשונה שלהם, שהוכתרה כקינוח הטוב ביותר בעולם. אני שתיתי לי שייק אבוקדו ודבש שהיה חביב ביותר ומשביע.
הדרך חזור היתה מייגעת כי היה קשה למצוא מונית בגלל הפקקים, ובסוף לקחנו טוקטוק שטס כאילו אין מחר עם אורות מהבהבים ופרינצ׳יפסה אחת שמחה.
Comments
Post a Comment