צ׳יאנג דאו, מקדש עצום בהפתעה, והיער שלנו
להתראות צ׳יאנג מאי, הלאה אל צ׳יאנג דאו - "עיר הכוכבים".
הג׳ינג׳י השמאלי התרגל מהר מאוד לנסיעה בצד ימין, למעט הבהוב ווישר או שניים, והדרך היתה ירוקה ומופלאה.
בינות לסמטאות הצרות שדרכן הגוגל מפס העביר אותנו, עצרנו במסעדה משפחתית פצפונת. מקום שלא הייתם חושבים בחיים לעצור בו - וזה כל הקסם. הגישו לנו שם את האוכל הטעים ביותר שטעמנו עד כה, הכי פשוט ובלי שום פאסון. דעתכם על העיצוב?
עוד בדרך, כזה עצרנו בקטנה לאיזה מקדש.... שהתגלה כמקדש מטורף ובלתי נגמר. Wat Ban Den. צבעוני להפליא, עם דגש נחמד על פילים ובכלל על כל מיני חיות, גדולות כקטנות, ושמיים יפים, גם הם בלתי נגמרים, שהשלימו את התמונה.
אחרי סיור ארוך מדי עבור הילדים, אבל אחד היפים בעינינו, רכשנו גלידה שקיררה את השניים, שהתלהבו מהטריק של הכפית שמוסתרת בילט אין במכסה של הגלידה.
נוסעים... והופ הגענו אל יער קטקטים יפהפה. הילדים בהתלהבות מהמקום. אני סופרת יתושות ודלתות חורקות, לוקח לי זמן להתרגל למקום. שקט משונה, אנחנו ורק עוד זוג תיירים נעלם נמצאים, עוד לא התחילה ממש העונה.
קבלת פנים מתוקה
בלילה - עלטה של כפרה. חוזרים אחורה מהסיבוב הרגלי לארוחת ערב כדי לקחת את האוטו, וגם לשכנע את התייר הצעיר להצטרף. נוסעים בדיוק 5 דקות איטיות ביותר לעבר המקום היחיד בערך שפתוח בשעה כה מאוחרת, 21.00, רוף טופ במלון שעליו ויתרנו לאחר התלבטות. ושמחנו שבחרנו ביער, ולא במלון שמתיימר להיות מודרני בעיירה הקטנה הזו. האוכל בסדר, השירות גרוע עד מצחיק ביותר על אף המחיר הגבוה ולא פחות מחמישה מלצרים ששירתו אותנו סלאש חיכו לקפל את האירוע (דייי להשחיז סכינים מעל הראס שלי חחח), והעיקר שאנחנו שבעים וצוחקים. באיזשהו שלב איזה צרעה? או משהו קטן ועוין עקץ את אהובתי הנפלאה, שניסתה לא להתרגש מדי אבל וואלה הציק לה נורא.
אבל הילדים רגועים פה, ולמעט העקיצות העוינות
כולנו ישנים טוב. נוף מהחדר:
Comments
Post a Comment