לטאות, סנאי חמקמק ודייט לילי בבנגקוק

ביום המלא האחרון בבנגקוק היינו עייפים ושבעים אחרי סעודה תאילנדית גדולה כארוחת בוקר שהיא צהריים, כולל קינוח גלידת בינגסו קוריאנית כיאה ליום החם בחוץ. 

נסענו אל פארק לומפיני לגיחה ירוקה, כרצונו של הג׳ינג׳י, שם ראינו את לטאות הענק שהיו מרשימות בגודלן בלייב, וגם הצלחנו לזהות סנאי שהציץ עלינו ואז חזר להתרוצץ גבוה בין העצים.

בפקקים מהפארק בחזרה למלון, התייר הצעיר ואני נקרענו מצחוק מהרדיו ששם הנהג. תכנית פטפוטים כזאת של שני מגישים שהסכימו אחד עם השני כל הזמן בקולות נרגשים ומשעשעים. הפוגה קומית מיום שבו התפרקנו כבר כולנו מעייפות ומזיעה.

הג׳ינג׳י ואני הופתענו לגלות כמה הילדים מרגישים בנוח במהירות הבזק, נהנינו מהחדר הנפרד לידם ואפילו יצאנו לבילוי קצר ברחוב באחד הלילות. קיבלנו המלצה על פאב חמוד ביותר ממש כמה צעדים מהמלון, אז אחרי גיחת 7/11 יצאנו לבירה טובה ול-טוב נו עוד ארוחה תאילנדית טעימה ביותר (מי אני שאסרב למסאמן קארי צמחוני אמיתי) בפאב, שהיה מורגל בתייריים וגם עוטר בציורי אמנות מוצלחים ביותר. בעל המקום שהכריז על עצמו גם כ-art director של התערוכה המתחלפת חייך כשהתפעלנו מציור של נערים רוחצים בנהר וסיפר בחיוך גדול על ילדותו שנראתה דומה ביותר לרגע המונצח בציור.

כמובן שהתכתבנו רבות עם הילדים תוך כדי הדייט הזה, בעוד שהם מצידם משכו ומשכו עוד את הלילה לעיסוקיהם החמודים בחופש הגדול הזה שלהם, רגע אחרי שלכל חבריהם בארץ החופש הגדול בדיוק נגמר.