צ׳יאנג מאי: העיר העתיקה, מקדשים ושוק לילה מפתיע

כמטיילים מנוסים וחכמים, הלכנו לישון מאוחר נורא, קמנו מאוחר נורא, והכי טוב - יצאנו לדרך מאוחר נורא בשעות הכי חמות של היום. היי שלום זניט. 

מה שכן, החלטנו להגיע עם מונית ישירות אל העיר העתיקה, וגם צמצמנו בסיועו האדיב של הג׳פט את רשימת המקדשים השאפתנית שלנו. בבני נוער הוא מבין, החבוב. 

שתי דקות אל תוך המסלול, מהרגע שהגענו את שער העיר העתיקה, נעצרנו לרכוש שייק בננה ואבטיח לחמדמדים. זרמנו איתם. 

היום היה חם בצורה קטלנית, אפילו לי חובבת החום (אוגרת חום לקראת יפן מעכשיו), ושום טפטוף או סערת ברקים לא היו ולמדנו בהחלט שלא להקשיב בכלל לתחזית כי, ובכן, חם ומגניב פה. 

התמקדנו בעיקר ב- Wat Chedi Luang, Wat Phra Sing ובכל מה שנקרה בדרכנו והילדים הנמסים הסכימו לעצור בו.

והמקדשים שעצרנו בהם היו מדהימים. בעיקר החלקים הצדדיים שלהם, המפתיעים. כל פינה וכל זווית מעוטרים בשיא תשומת הלב, בוודאות בסמלים בעלי משמעות שהעין המערבית שלנו לא קולטת, עם כמה שקראנו מראש. הילדים התעניינו במידה וגם ניאותו להצטלם, ובעיקר להתקרר להם בין כותלי המקדשים.

הצ׳די chedi היה מרשים ביותר, נגלה לנו מאחורי המקדש החזיתי במלוא תפארתו. נזירים חמודים הסתובבו להם במתחם, עם הבגדים המסורתיים, עם חיוך קטן - ועם הסלולרי ביד. מפתיע כל פעם מחדש.

לאחר כשלוש שעות של שוטטות בשיא שעות הצהריים, התקררנו ב-7/11 שממול, והתחפפנו במונית בחזרה לדירה. 

אחרי מנוחה של כשעה, הג׳ינג׳י ואני הלכנו לחפש חנות משקפיים, לבדוק אם "בעלי העקשן והמעצבן" מודק וכדאי היה לו להזמין כאן משקפיים ולא להילחץ בארץ לפני הטיסה. ימים עוד יגידו (שלא, אבל זרמתי). 

אבל איזה מזל שהלכנו אחר החלום הלא ברור הזה. התגלה בפנינו שוק הלילה שהיה עדיין בהקמתו, דוכן אחר דוכן התמלא בכל טוב ככל שהשמש שקעה. הג׳ינג׳י אף התחדש בחולצה חדשה ויפה לשמחתי הגדולה, וגם בשייק אבטיח - ואילו אני התענגתי קשות על הפרי הכי לא קשור לשיא החום אבל הגיע בול במקום, פלחי פומלה עסיסית וקרירה בשקית. 

שיכנענו את הילדים לקום מרבצם ולהצטרף אלינו, הלכנו הלוך ושוב לאסוף אותם, ואיזה כיף היה. הם נהנו מאוד מהאווירה ומהטעימות (משקה למון גראס זה טעים!), והזדעזעו מהתולעים.