ריילי ביץ׳, שפל וגאות, וערב ראש השנה
"מחר קמים מוקדם!". טוב נו... מחר קמים כרגיל ויוצאים בשעות הכי חמות חחח. נישנשנו משהו מהיר ולקחנו טוקטוק פיצפון שהגניב את ילדים, והגענו אל המזח. שם העמיסו אותנו עם עוד משפחה ישראלית (שכחתי לציין שכיאה לעונת החגים, הערב ראש השנה, החל מהביקור אמש בשוק אנחנו מוקפים בעברית מכל עבר, גם במלון שיחסית לא מדובר בקבוצות הישראליות). ונסענו - כל הדרך הקצרה בחזרה אל מטר וחצי מהמלון שלנו... פרט חשוב להמשך.
הסירה הקטנה המתינה לנו, והדרך אל ריילי מדהימה. סלעים עצומים מבצבצים להם מהמים, והג׳ינג׳י הכתיר את המקום כפארק היורה. לוק פרהיסטורי שכזה. אנשי הים מטפסים להם על הסירה יחפים עם כפות רגליים ענקיות וחזקות, עם מספיק סבלנות לתיירים הרכים שיעלו וירדו מהלונגטייל שלהם.
ואיזה חוף!
ואיזה מים נעימים וטובים.
הפירות מהשוק פתחו את הביקור בכיף, על אף שהוא לווה בחלקו הגדול על ידי שריטה מעצבנת ביותר בכף רגלו של התייר הצעיר. כל יום והרגל הכואבת שלו.
כשיצאנו מהמים, ראינו חורים קטנטנים ומסביבם כמו ציור חול מרהיב - החול הרטוב שהעיפו החוצה מהמחילה הקטנה שלהם סרטנים לבנים פיצפונים. ריקוד לבן על גבי החול.
כתיירים טובים, ישבנו במסעדה אובר-פרייסד לארוחה היקרה ביותר שלנו עד כה בתאילנד, בתמורה לאוכל טעים מאוד - קארי פנאנג ודג שלם בין היתר - ולנוף מהאגדות.
וכך, אדומים מהשמש ועייפים, תפסנו סירה בחזרה אל החוף שלנו. לדייק, אל המזח שנמצא מטר וחצי מהמלון שלנו ולא אל המרוחק יותר. לדייק עוד יותר, הג׳ינג׳י הממולח ניהל שיח על רקע מנוע הסירה בחצי אנגלית וחצי תנועות ידיים עם נהג הסירה, שהוביל אותנו אל המיקום שרצינו. רק מה, בחזור כך מתברר זה בתוספת גאות ומי בוץ קצת טובעניים, ושותפים מבוהלים לנסיעה...
הופ למלון הופ למקלחת, והופ עוד הר כביסה שיימסר מחר בבוקר כשנאסוף את הר הכביסה שכבר הנחתנו היום בדוכן התיירות / צמות / כביסה שלידנו.
נחים נקיים על המיטה המסודרת, ובקרוב נצא למסעדה ביחד עם חבר'ה ישראליים שהזמינו אותנו להצטרף למפגש חג קליל לכבוד השנה החדשה.
~~~
זכינו לערב ממש מיוחד הודות להזמנה החמודה - שלוש משפחות צעירות מסביב לשולחן ארוך במסעדה שנמצאת ממש על החוף, ומתברר שמול בניין הדירות שבו כולם מתגוררים. על השולחן תפוח בדבש (מצאתי בגאווה גדולה ב-7/11 בשמלה לבנה חגיגית), וגם פומלה אדומה, בננה, צ׳ילי, ענבים תאילנדיים עצומים ואפילו פרי מעניין אך מוזר בשם Salak, Snake Fruit. גם עוגיות דבש ביתיות.
הרמנו כוסית, בירכנו אחד את השנייה בצורה פיראטית על הפירות השונים, ושיתפנו סיפורים והמלצות מהמסעות השונים. הילדודס שיתפו פעולה והיו מקסימים ביותר ואף בצורה חשודה ככל שזה נגע ללימודים ולשיעורי בית חחחח ("...ואנחנו גם לומדים תוך כדי הטיול" על מי את עובדת גיברת, שמעתי את זה).
נראה שהם כולם מרגישים מאוד בנוח, הילדים מתרוצצים בחופשיות ומשחקים ביחד עם העובדים במסעדה, וההורים שמחים לפטפט עם מבוגרים אחרים בעברית ולשתף חוויות.
לפני שהגיע האוכל שהזמנו, התחיל מופע אש פרטי. החבר'ה צחקו ואמרו שזה לא מרגש כמו מה שראינו בשוק ושאלה ילדים צעירים שהתחילו ללמוד ריקודי אש אז לא לבנות ציפיות - אבל וואו, איזה מופע הם הרימו שם! שני ילדים בני אולי 13 ואחד "מבוגר" בן 15. אש וזיקוקים וכוריאוגרפיה ומוזיקה והכל במקצועיות מרשימה. התלהבנו מאוד ומחאנו כפיים, אבל גם קצת רציתי שייגמר כבר כדי שלא יקרה לאף אחד כלום בטעות. ואז הילדונת בת 5 (וחצי!) שגרה כבר באזור שבועיים, אומרת לילדה שלידה, "אני רואה את המופע הזה כל יום"...
~~~
חזרנו אל המלון עם מונית bolt נהוגה על ידי מוסלמית רעולת פנים חמודה, הרבה נהגות מסורתיות פה בקטע מפתיע, ודיברנו בווידאו עם המשפחות. הייתי בטוחה שזה יהיה ערב מוזר מאוד, אבל דווקא זרם לכולנו בכיף וטבעי היה לנו לחגוג במסע.
Comments
Post a Comment