TeamLab Planets / צומת שיבויה
הקשבנו להמלצות והלכנו אל הטים לאב פלאנטס שבטוקיו, העדפנו על פני הבורדרלס שנשמע קצת מבוגר מדי עבור הילדים. וגם סיקרן העניין של החוויה החושית יותר בפלאנטס. אני מנחשת שהבילוי ביחד עם הילדים השפיע על החוויה כי ראינו דברים מנקודת המבט שלהם ואולי בוגרים ללא ילדים באמת יעדיפו את הבורדרלס.
כיאה ליפן, הכל מסודר ומוסדר מאוד, ומותר ממש להתלהב אבל רק במקומות המוגדרים לכך, ובצורה מאורגנת. זה אחד מהם.
התחלנו בעדינות לכבוד אהובה קטנה אחת שעדיין עם כאבים שהולכים ובאים (לא לדאוג) ונכנסנו אל הגן, שבו טריליוני סחלבים גדלים כשהם עולים ויורדים עם בוכנה כלשהי. מוקפים בסחלבים ובמראות, והאסוציאציה שלי היא כניסתו של אודיסאוס (או פרסי ג׳קסון אם אתם טינאייג׳רז וזה עולם הדימויים שלכם) אל ארץ אוכלי הלוטוס, שם מתמסטלים בכיף מהפרחים. אז כזה, בסחלבים ביפן. כמה רגעים אחרי שהתהפנטנו קצת מהביזאר היפני הזה, נכנסה איזה חדווה אחת (שם גנרי שהמצאנו לה), שצעקה בעברית ממרחקים לחדווה השנייה שבאה איתה, "מה, זה לא אמיתי??". תודה לכן, חדוות.
ממשיכים לעבר מיצג המים. קראנו מזמן וזכרנו שצריך להיות מסוגלים להיכנס למים בגובה הברכיים. גילגלנו כולנו את המכנסיים (האירופאים באו עם מכנסיים קצרים בשיא הקור הזה כאילו כלום), החזקנו ידיים ונכנסנו פנימה. מסדרון צר וחשוך, ומים נמוכים נעימים עד איזור הקרסוליים. מסלול מוזר שנגמר מהר מאוד, ואז אל מקומות ישיבה ומגבות חומות קטנות לניגוב הרגליים. אוקיי... מאכזב קצת...
אבל זה לא נגמר פה. ממשיכים. מסלול נוסף, יבש הפעם, דורכים על כריות עצומות וזה די משעשע. ממשיכים. מגיעים אל חדר גדול מאוד מלא מראות ומלא מלא מלא שרשראות של נורות לד מחליפות צבעים, שאפשר לשלוט על הצבעים שלהן באמצעות האפליקציה. וממשיכים וממשיכים בעוד שניים או שלושה מסלולים אבל לא אהרוס את החוויה למי שעוד לא היה. מיליון תמונות וסרטונים יש גם יש, אבל הרבה מזה צריך פשוט לחוות.
במיצג היער, יצאנו לצוד חיות וירטואליות וללמוד עליהן באמצעות אפליקציה. החיות כולן חיות שנכחדו, וברגע שתופסים אחת באמצעות החץ והקשת הווירטואליים, מקבלים דף מידע עליה, ואז משחררים אותה בחזרה לחופשי. עדיין, קצת מוזר היה לצוד חיות על ידי כיוון חיצים אל העיניים שלהן. גם פה מלא מראות מתעתעות בחושך והכל יפה מאוד ומושקע וצבעוני, ומושך להמשיך עוד ועוד.
עוד במיצג, מגלשות וטרמפולינות וגם משחק וירטואלי על גבי מסכי ענק עם גמדים ופטריות ופרחים מסתובבים, ציור וירטואלי על הקירות בצבעי ניאון, וגם שכיבה על הרצפה והתבוננות בפרחים נעים בצורה מסחררת, כמו בכיפת השמיים. באיזשהו שלב יצאתי עם אהובתי המסוחררת אל החוץ הקפוא, הלבשתי אותה בשלושה מעילי יוניקלו והיא אכלה לה גלידת תות.
אההה שכחתי לציין שהמסעדה במקום טבעונית, וזללנו בהנאה גדולה את הראמן המפורסם שלה. כמה טעים! ויפה. וכיף לחטט עם הצ׳ופסטיקס במרכיבי המנה מבלי לחשוש שיקפוץ עלי איזה תמנון חח... מה שכן, אין הרבה מה לאכול חוץ מראמן ומעוגיות, אז מישהי אחת פשוט נהנתה לה משתי מנות גלידה.
שכחתי2 הוא שעל אף שקראתי מראש על המסעדה, חלפו כמה וכמה ימי תאילנד מאז ונשכח מלבי שהמליצו פה ושם להשקיע עוד קצת ין ולשבת במסעדה הפנימית החשוכה לחוויה נוספת תוך כדי אכילה. בכל מקרה נזכרתי בזה רק אחרי שסיימנו, ואולי עדיף היה בחוץ, המנה כל כך יפה (לא עובר בתמונה) שלא הייתי רוצה בהכרח לפספס את זה.
אחרי הביקור, הלכנו למצוא לגיברת חמודית מזון, אז על אף הקור ישבנו בפארק הסמוך לפיקניק שכולו קונביני, היא עם שניצל ואורז, אני עם באן שעועית אדומה מתוקה, הג׳ינג׳י עם מיץ אפרסק מוגז והצעיר עם סנדוויץ׳ תלת קומתי עם כלמיני דברים. לידנו אגם קטן ונחמד וילדים יפנים חמודים מתרוצצים עם תיקי בית הספר המרובעים שלהם.
קפוא כבר ואנחנו ממשיכים אל תחנת הרכבת לעבר שיבויה. כבר מומחי מטרו פה אנחנו, עוברים הלוך ושוב את מעבר החצייה המפורסם של שיבויה והכל ניאון מסביב.
נכנסים לקניון 109 וקומה אחר קומה בגדים ודברים מוזרים של נשים יפניות ואז אני נזכרת שלגברים יש מיני קניון בדיוק ממול, magnet. אהובי מתחדש במכנסים יפניים מגניבים ממש, ואנחנו יושבים בקפה שמשקיף על מעבר החצייה ואוכלים פנקייק כפול עם קרם ערמונים (סורי אבל ההונגרים עושים את זה פי אלף יותר טעים), וגם סלט פירות עם אסאי. הכל יפה וטעים.
ואנחנו מתקפלים הביתה ברכבות הצפופות האלה שלהם. בדרך חזור אל התחנה הקטנה והאהובה שלנו mejiro אנחנו מצטיידים במזון לכבוד הבוקר, מקלחת חמה ולילה טוב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה