מקדש סנסו-ג’י, ומזל טוב למה לא

היום התפצלנו, אהובתי הקטנה צריכה עוד מנוחה, ונשארה ביחד עם אביה החמוד בדירה. התייר הצעיר ואני נסענו אל מקדש Sensō-ji שברובע אסאקוסה המסורתי, המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בטוקיו ואחד מהסמלים הבולטים של העיר. 

בדרך נהנינו מהליכה ארוכה דרך פארק Ueno ומפסלים של רודן, התייר הצעיר התרשם במיוחד משער הגיהנום שלו. וכשהגענו אל אסקוסה - זכינו לתהלוכה חגיגית במיוחד.

האגדה מספרת, וגם הג׳יפיטי כי סליחה אנחנו עייפים כעת אז הנה תקציר וגם תמונות שאני מבטיחה באיזשהו שלב להפוך, שבשנת 628 לספירה העלו שני דייגים ברשתם פסל קטן של האלה קאנון, אלת הרחמים הבודהיסטית. כשהם ניסו להשיב את הפסל לנהר, הוא חזר אליהם שוב ושוב — עד שהבינו כי מדובר באות שמימי. בעל האדמות המקומי הקים לכבודה מקדש קטן, וכך נולד סנסו-ג’י.

במהלך הדורות גדל המקום למרכז דתי חשוב, בעיקר בתקופת השוגונות של טוקוגאווה (המאה ה-17–19), אז הפך לאתר עלייה לרגל פופולרי.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הפצצות כבדות החריבו את רוב המבנים, אך הם נבנו מחדש בשנות ה-50 — כסמל לתקווה ולתחייה של טוקיו שלאחר המלחמה.

התייר הצעיר, שהתלהב מההיסטוריה ומהמקום עצמו, גם הכתיר אותו כמלכודת תיירים, ואני השתעשעתי מהמזל הטוב שהוצאתי בפתק אומיקוג’י (Omikuji), שגם הבטיח לי בין היתר שכל מי שלא מרגיש טוב יבריא במהרה. אינשאללה. ואהובי הצעיר קיבל רגולר לאק חח, אבל זה רק כי גם ככה הוא שמח וטוב לו אז שיישאר ככה! 

אגב, אם מקבלים בטעות "מזל רע", קושרים את הפתק למעמד מיוחד בכניסה, כדי לנסות ולהיפרד מהגורל האכזר.

בדיוק כשעמדנו לצאת מהמקדש, אחרי זלילת נודלס מהירה באחד הדוכנים במקום, זכינו גם בתהלוכת דרקון ענק ונהנינו בעיקר מההתלהבות של היפנים המצחיקים האלה שאוהבים לשלהב את עצמם. ולצלם! אני קצת יפנית כנראה גם.