ימי מנוחה ומכאובים בקאו לאק

מנוחה, אבל גם חום נמוך ומעצבן לאהובתי, וכאב הבטן שלא עובר. הם בחדר שלהם, חשוך, נהנים מהשקט. באמת נהנים מזה.. ובחוץ יש מלון יפה עם בריכה ועם חוף צמוד ודקלים ושמיים יפים ואפילו טיפות גשם נחמדות. אז החלטתי לשבת בחוץ קצת, ואז לגרור את אהובי לסיבוב קטן. עיירה קטנה וחמודה. הבאנו מיץ אלקטרוליטים לאהובתנו ושאר שטויות מה-7/11. 

כל זה אחרי שרבנו עם צוות המלון, שנראה חלום בתמונות, ברגע שהגענו. 

פשוט תקעו אותנו בצד המרוחק של המלון, שבו מבצעים נערים בגיל צעיר מדי בקטע מטריד אחלה שיפוצים כולל צבע וקידוחים, בדיוק בשביל כאב הראש של אהובתי הקטנה, ורחוק מהים ועוד דברים קטנים מעצבנים שהביאו לי ת׳סעיף. כולה רציתי מקום נקי שיערסל אותי בנעימים. Fully booked, ma'am לא עזר להם - עידכנו את המסכן שליווה אותנו, בחיוך אבל בצורה ברורה, שאם משהו לא קורה בדקות הקרובות אנחנו עוזבים למלון אחר - והופ, קיבלנו שני חדרים עצומים ליד הבריכה ומטר מהחוף ומארוחת הבוקר, הכל בסדר. 

אז הילדים נחים, אני כבר רעבה והראש כואב אבל לא בא לי להתלונן - והג׳ינג׳י לוקח אותי אל *השקיעה הכי מדהימה* שראיתי עד כה. 

*רק מה? שיכנע אותי שלא לקחת מצלמה כדי לחוות את מלוא החוויה. גם מחר תשקע השמש...?

השמיים נצבעים בוורוד ובכתום ובאדום, העננים דרקונים לבנים, והמים, עם גלים חזקים בטירוף בגלל הגאות ובכלל, הופכים לאדווה שהיא כמו שמיכת פוך רכה. 

נשימה עמוקה. דאגה לקטנה שלנו. ורעב גדול... יאללה בואו לאכול... 

הג׳ינג׳י נוסע בפיתולי הכביש בחושך, איך הוא מצליח להתרכז עם שאגות הצחוק של הילדעם מאחור?? הם מחקים את המורות שלהם בשילוב מצחיק של התאילנדיות כאן. הגיבור מביא אותנו אל מסעדה יוקרתית שבאה עם הרבה טקס בישבן ומפתיע פה בעיירת החוף הקטנה. Gold Elephant. מגבות חמות ומפיות על הברכיים והכל. הילדים מבסוטים. האוכל טעים לכולנו מאוד, השירות אדיב עד משוגע, וכולם מרגישים טוב דיו בנקודת זמן זו. אני מכריזה על חגיגות מחודשות לחודש כאן בתאילנד כי אהובתי חזרה אלינו עם הצחוקים והחיוך. 

בלילה לי הרבה פחות כיף, ואני נרדמת מוקדם = יום בלי משלוח תמונות או פוסט חדש = דאגה והפעם קצת בצדק מצד המשפחה. איך הם מריחים אותי ממרחקים.... (אל תיבהלו בדיעבד, עשו טובה. אהובתי חטפה משהו מעצבן נורא שסוף סוף מתחיל לעבור). 

***

היום, למחרת? חושבת שדילגתי על יום... בכל מקרה, הצלחנו להגיע עד לבריכה, הבנים נהנים ושתינו עד הברכיים וגשם קל מטפטף. אהובתי שפרשה אחרי 5 דקות כי להסתכל על הבריכה רק מענה אותה, זכתה באלטרנטיבה של אמבטיה ארוכה ונעימה. 

בינתיים הם חוזרים רטובים ושמחים, אבל המנקה נעלה את הכניסה מהבריכה ואני רצה אל הלובי לסדר את העניינים. לנשום עמוק...

נצא עוד מעט לארוחת צהריים בחוץ, ואם הכל יסתדר ופרינצ׳י תרגיש טוב והגשם ירחם, אז גם נעשה לנו פיקניק שקיעה. 

הנה קצת מהשקיעה של אמש וגם ילד שמח, איבדתי כבר תחושת זמן.