מסע מגניב.קום

מתעוררת לחיבוק מפתיע ונפלא שממיס לי את הלב. התייר הצעיר מחייך אלי בשקט, "את נוחרת". ישנו ממש טוב. הוא מזנק החוצה מהכילה אחרי כמה דקות חיבוק יקרות, מתחיל לו את היום. אני מתפנקת פה עוד קצת, מסתכלת על התמונות. איזה מסע. כאילו ממש משונה ומטורף, ובו בזמן הכי טבעי שיש.  יאללה, יום חדש ביער. נקווה שכולנו נרגיש טוב היום, ושהגשם יהיה חמוד אלינו. רוצים לשוט היום באגם. עדכון: אז הגשם היה חמוד, אבל לא אלינו: נסענו כשעה אל האגם Cheow Lan היפה, השמש פתאום הגיחה אחרי יום ולילה גשומים במיוחד - אפילו היה חם מספיק כדי לתהות אם זכרנו את קרם ההגנה, והילדים קיבלו ארטיק להתקרר.  שמחים וטובי לב רכשנו במרבית המזומן עלינו שייט ארוך ויפה בנהר וגם סיור אל תוך מערה (וגם אשכול עצום של בננות בעשרים באט, שהתגלו כשימושיות ביותר בהמשך), עולים על הסירה, מצטלמים, צחוקים - ובום! מטח גשם לפנים. וכמה גשם! פרינצ׳יפסה החכמה זכרה שארזנו את מעילי הגשם וגם דאגה לשמור על התיק שלא יירטב, לקח נצח עד שהצלחנו כולנו ללבוש אותם בגלל הרוח, ונהג הסירה היה מבסוט לו מאחור עם המעיל שלו. כמה הצטערתי שהמצלמה...

מקראבי, יצאנו ברכב הענק שהג׳ינג׳י קימבן, לנסיעה יפה בטירוף כל הדרך אל קאו סוק. כמה ירוק, מכל כיוון. וצוקים מתנשאים ומעורפלים על ידי העננים. איזה סנאי רץ לרוחב הכביש, סבתא תאילנדית דוהרת על אופנוע באמצע הגשם השוטף, החיים פה ממשיכים. הגשם ממשיך ולא אכפת לו מכלום / הוא לא מפה והוא מכה כמו משוגע... שומעים מלא מוזיקה טובה, עברית וקצת לא.  הג׳ינג׳י הגיבור כבר מיומן בנהיגה ההפוכה הזו, שמאל קטן ימין גדול, ויש קצת זמן שלנו ביחד, הילדים עם האזניות שלהם ומדי פעם מגיחים אלינו ואל הנוף המשגע. פרינצ׳י עדיין קצת הפוכה היום ואנחנו לא מציקים לה, אני עם כאב בטן חגיגי, אבל טוב לנו בנסיעה. נוסעים, 3 שעות בלי עצירה. ומגיעים!  איזה מקום מהמם. Our Jungle Camp. הבקתה שלנו, בת 2 קומות, בדיוק על הנהר ומול הצוק האדיר, ויש קופים שובבים שמתרוצצים ממש לידנו, ועצים ובמבוק, ואפילו גחליליות כשיורד הלילה.  הילדודס חוקרים את הבית החדש, הגברת המסכנה מניחה את עצמה מתחת לכילה ונהנית מהשקט, ואני בסופו של דבר באה להתחבק איתה וגם נרדמת לאיזה חצי שעה של נמנום, בעוד הג׳ינג׳י מתרגש מהמרפסת מ...

יום גשום ופרינצ׳י עוד מעוכה, אז עשינו יום תכנונים לקראת העזיבה אל קאו סוק, עם גיחות גשם משעשעות והרבה אוכל תאילנדי שקנינו בדוכני הרחוב המשוכללים פה לידנו.  בצהריים עלינו על רוף טופ ממש מול פסל הדייג המפורסם עם נוף לים שהיה דווקא רגוע היום, על אף הגשם המשמעותי ביותר שהיה לנו עד כה בתאילנד וירד די הרבה במהלך היום. עדיין חם בחוץ אם תהיתם.  בחזור הבאנו ענבים תאילנדיים עצומים, וגם חבילה ענקית של לונגאן שפה קוראים לו Lam Yai, והמוכרת הזקנה החמודה ראתה שהתלהבתי מהצורה של הפרי הלא מקולף ושמה לי בשקית קצת כאלה בשביל הכיף המוזר שלי.  הילדים נמרחו במלון וקראו ספרים... ואנחנו הזמנו מקום בבית על העץ שבקאו סוק וגם רכב ענק שיכול לקחת אותנו ואת כל תושבי האי אם רק נרצה. הג׳ינג׳י מרוצה מהרכב, וזה מה שחשוב. את הפינה של קאו לאק נתפור הלילה, איזה ריזורט מפנק אחרי הרפתקאת היער המחכה לנו מחר. קניות קטנות: חולצות לחבר'ה ושמלה לי קנייה חשובה: בובה של טא-היונג BTS פוראבר כפרה 💜🤟 אוכל אוכל אוכל: בין היתר... סוף סוף לקחתי תבשיל ג׳ינג׳ר וירקות - טעים! מלא שבבי ג׳...

התעוררנו באזור 11, אחרי ליל פורענות של בטן קטנה וחמודה אך כואבת. פרינצ׳י נתנה לנו את מתנת השינה, שכנראה היינו צריכים כולנו.  הבנים עשו גיחות להביא מזון, לבריכה תחת גשם מפתיע ונחמד, ובערב לפאב על כדורגל והמבורגרים.  הבנות פיטפטו כל היום על הקוריאנים הדקים האלה שלה, bts, עניתי בגאון על חידון עליהם אפילו. באיזשהו שלב הגחתי החוצה גם אני, לאכול חביתה ואורז וגם קפה קר, והבאתי מוצרים למסאז׳ קטן לחמודית שלי, כולל מין עט ג׳ל של אלו ורה, שקירר אותה בכיף.

היום עברנו אל מלון חדש באזור אחר קצת בקראבי, ובעיקר התקרבנו אל הצד השווה של החוף.  בראנץ׳ עצבני, צ׳ק אין והתלהבות מהחדרים החדשים, והופ אל הים.  התחלנו את מסלול הקופים במטרה להגיע אל הצד השני, ותיירים ישראלים אמרו שהוא מלוכלך ולא כדאי לנו להמשיך. אז אמרנו לילדים שנמשיך קצת במסלול, אולי... נראה... איזה קוף מרחוק. איזה מזל שהמשכנו! כנופייה של לפחות 10 קופים הגיחה פתאום בחמידות רבה, הורים וגורים, והתקרבו אלינו בלי שום חשש (אבל לא בחזירות, כמה שנאמר). כשהתכופפתי לעשות עם אחד מהם סלפי שיהיה לו למזכרת, התכופף גם הוא - כדי לנסות לפתוח לי ת׳תיק חח. צחקנו מלא והתלהבנו מהקירבה של הקופיפים, וחזרנו אל החוף. פוסידון כעס היום כנראה, כי הים היה קצת סוער, אז נהנינו מישיבה על החוף ולעיסת הענבים הירוקים העצומים של תאילנד, שגודל כל אחד כארבעה בארץ. שייק אבטיח ומוחיטו לדרך, וחזרנו אל המלון - הישר אל הבריכה הנעימה.  אחרי מקלחת, ירדנו לאכול משהו לערב, ובאותה מסעדה על השולחן היה אוכל איטלקי (ניחוש פרוע), תאילנדי, והודי. הכל חביב וטעים, וצחוקים אחרי יום ארוך וכ...

הילדים בבוקר עייף, הג׳ינג׳י לא ישן טוב בלילה (איפה נישן מחר, האם לקחת רכב, ענייני משפחה..). אני ערה מ-7 אחרי 5 שעות שינה אבל לא מרגישה עייפות. התאמנתי קצת, הסתפרתי קצת. במחשבות המון.  איך ומה יהיה היום? וואלה לא יודעת.  לא באמת קמנו מוקדם והילדים עם פציעות קלות, אז מסתמן שגם היום נעשה בראנץ׳ איטי על החוף ובריכה וזמן ילדים, שזה תמיד כיף ויאללה שובי שובי לים.  כשנחזור אתחיל תשתית לאריזות למעבר למלון הבא שלנו בקראבי לשלושה לילות נוספים, ובשאיפה גם נייט מרקט. ואם אצליח להנדס את החברים הצעירים, נגניב היום או מחר בצהריים גם פעם אחרונה במסעדה ההודית האהובה שממולנו. 

"מחר קמים מוקדם!". טוב נו... מחר קמים כרגיל ויוצאים בשעות הכי חמות חחח. נישנשנו משהו מהיר ולקחנו טוקטוק פיצפון שהגניב את ילדים, והגענו אל המזח. שם העמיסו אותנו עם עוד משפחה ישראלית (שכחתי לציין שכיאה לעונת החגים, הערב ראש השנה, החל מהביקור אמש בשוק אנחנו מוקפים בעברית מכל עבר, גם במלון שיחסית לא מדובר בקבוצות הישראליות). ונסענו - כל הדרך הקצרה בחזרה אל מטר וחצי מהמלון שלנו... פרט חשוב להמשך.  הסירה הקטנה המתינה לנו, והדרך אל ריילי מדהימה. סלעים עצומים מבצבצים להם מהמים, והג׳ינג׳י הכתיר את המקום כפארק היורה. לוק פרהיסטורי שכזה. אנשי הים מטפסים להם על הסירה יחפים עם כפות רגליים ענקיות וחזקות, עם מספיק סבלנות לתיירים הרכים שיעלו וירדו מהלונגטייל שלהם.  ואיזה חוף!  ואיזה מים נעימים וטובים.  הפירות מהשוק פתחו את הביקור בכיף, על אף שהוא לווה בחלקו הגדול על ידי שריטה מעצבנת ביותר בכף רגלו של התייר הצעיר. כל יום והרגל הכואבת שלו.  כשיצאנו מהמים, ראינו חורים קטנטנים ומסביבם כמו ציור חול מרהיב - החול הרטוב שהעיפו החוצה מהמחילה הקטנה שלה...

רק בתאילנד - אחרי לילה של גשם סוער, השמש מחייכת ליום חדש ויפה. יצאנו מהמלון להליכה קצרה אל הטיילת ואל הים הכחול שהופיע לו פתאום במלוא הדרו. מלא חנויות ומסעדות ושייקים קרצנו לנו מכל עבר, אבל אנחנו היינו נחושים להגיע אל החוף של או נאנג. ואיזה חוף! סלעי ענק אדירים מבצבצים מהמים, מים רגועים ונעימים, וגם מסעדה כייפית. על השולחן, כיאה למקום: קוקוס טרי, שייק אבטיח, מנגו לאסי ומילקשייק בננה. בעודי חופרת בקוקוס, נהניתי ממש מאורז קארי ירוק וחריף וטעים, לא לפני ששיעשעתי את המלצר שהתלהב מהתאי השבורה שלי במאמציי להסביר שבלי עוף ובלי פורק ובלי דג ובלי ובלי ובלי. פירגן עם טופו ונוט טו ספייסי.  בדרך הארוכה חזרה הצטיידנו בכיסוי מים לטלפונים ובכפכפים חדשים, רכישות מוצלחות שהוכיחו עצמן בהמשך.  התייר הצעיר החליט לתפוס שלווה בחדר, ואנחנו נהנינו עוד קצת במים, באחת מבריכות המלון. תנו לה מקווה מים, והיא תהיה השמחה בפרינצ׳יפסות.  בערב יצאנו אל שוק הלילה Landmark, איזה חוויה! מעבר להררי הדוכנים מלאי המאכלים והמשקאות והקינוחים, חיכו לנו מופע אש מטורף של 7 פירומנים גאונים, זמ...

יום שדה תעופה שכזה, התחיל מוקדם עם סוף מטח הגשם, אריזות בקלילות, והג׳ינג׳י הגיבור הביא מאפי 7/11 לשמחת הילדים והצרבת לאמאשלהם.  בדרכנו אל חופי קראבי, שמתגלה כבר עכשיו כיקרה למדי ובמיוחד ביחס לצפון הצנוע.  תכניות ליומיים הראשונים בקראבי: לא לזוז מהמלון ומהבריכה, לקנות תפוח בדבש ואולי לפגוש ישראלים בהרכב משפחתי דומה.  הגענו למלון והתחיל לרדת גשם, פרקתי את הכללל ואני מרוצה מעצמי ביותר, ובדיוק ממול, פרינצ׳יפסה ספרה 15 צעדים, טרפנו אוכל הודי מדהים, במסעדה צמחונית שזה גן עדן ויכולתי לאכול את כל המנות שם ולאכול ולאכול (: גם ריחמו עלינו עם החריף... נהנינו כולנו מאוד.  נלך לישון, ומחר יום חדש במקום חדש.

התחלנו את היום ב-12:00 בעצלתיים, אחרי לילה של גשם כאן. ארוחת בוקר קרוב למלון, 500 בהאט לכולנו ביחד (במקום כפול הסכום במלון), כולל קפה קר טעים ממש ובאן סגול עם ממרח מצמח הגינקו - טעים! הנחנו ת׳ילדים שרצו לנוח ולהרים את הרגליים הכואבות במלון, ויצאנו שנינו לגיחה קטנה. מונית bolt קצרה אל Wat Huay Pla Kang לא בודהה אלא אלת הרחמים הסינית, מקום יפה ורגוע עם מוזיקה סינית מצחיקה. עלינו פנימה, יש מעלית שמביאה לקומה 26, 90 מטר גובה, לתצפית יפה על האזור. צ׳יאנג ראי יפה יותר באור יום, זה מה שבטוח. להתקררות נהניתי מארטיק lod chong שהיה הדבר הכי מוזר במקפיא הגלידות והייתי חייבת לטעום כמובן. מתברר שזה קינוח פופולרי באזורנו, חלב קוקוס עם קנה סוכר, ואטריות! ירוקות! גם בתוך הארטיק, שעשויות מעמילן טפיוקה צבוע בירוק. רוצים ביס? כשחזרנו, פרינצ׳י והג׳ינג׳י עשו גיחה לבריכה להתרעננות, ובערב הלכנו כולנו אל שוק הלילה החמוד. נהג המונית שהיה גאה באנגלית (המצוינת) שלו נתן המלצה ללכת אל הפוד קורט. בחרנו כל אחד מנה, אני התלהבתי מאורז אננס בתוך אננס, והג׳ינג׳י הצטייד בהוט פוט, וישבנ...

אחרי שהתרעננו עם שייק קר, תפסנו מונית מהמקדש הלבן אל המקדש הכחול... Wat Rong Suea Ten, "הבית של הנמר הרוקד". סיפור מעניין מאחוריו - היה מקדש נטוש שעלות התחזוקה שלו היתה כבדה לקהילה הענייה מאוד פה, נזיר אחד החליט לתת תרומה גדולה והקהילה כולה התגייסה לעניין, שיפצה את המקום, והביאה אמן שיעצב. שהוא למעשה התלמיד של האמן שהקים את המקדש הלבן. איכשהו, המקדש הזה נעים בהרבה ומרשים בהרבה בתחושה שלו. הוא פתוח לקהל הרחב, לא קפוץ ולא צפוף. אולי גם כי מזג האוויר מרחם עלינו עכשיו יותר.  אנחנו מסתובבים לנו ומצטלמים וצוחקים, הנה זולטאר הבת (בובת אישה בגודל אמיתי זזה ומדברת בקטע קריפי), כדור בדולח, יצורי ים משונים למראה. נחמד לנו.  יושבים רגע לנוח, ופתאום נזיר מבוגר מגיע - שולף את המצלמה שלו ומבקש להצטלם איתנו. מצלם כמה תמונות אפילו. אחרי זה הוא מחייך, שואל מאיפה אנחנו הוווו יסלאל! ונותן לשני הבנים קמע קטן במתנה.  אחרי סיבוב נוסף ומשקאות תה צמחים קרים מוזרים אך...